בני האדם מנסים לברוא מציאויות אלטרנטיביות כבר שנים רבות. הצגות תיאטרון, סרטי קולנוע, משחקי מחשב וסדרות טלוויזיה מציגים לנו מציאות בדיונית שאנחנו נהנים לשכוח בה את עצמנו. אנו עושים את הכל כדי שנוכל להשעות את הספק בדבר ייתכנותה של אותה מציאות מומצאת, כדי שנרגיש שהיא אמיתית עד כמה שאפשר.

בשנים האחרונות הטכנולוגיה לקחה את הקוסנפט הזה לשלב הבא. המונח מציאות מדומה (Virtual Reality, או VR) נטבע על ידי ג׳רון לנייר (Jaron Lanier) ב-1989, הנחשב לאחד החלוצים בתחום. למרות שהמושג עצמו נמצא בשימוש כבר כמה עשורים, הזינוק המרשים בתחום נרשם בשנתיים האחרונות, בעקבות רכישתה של פייסבוק את מפתחת משקפי המציאות המדומה אוקולוס (Oculus) בשנת 2014.

הרכישה, בגובה של 2 מיליארד דולר, היוותה את יריית הפתיחה לתחרות בענף שבו מתחרות ענקיות תוכנה ומחשוב כמו סוני, גוגל, סמסונג, מיקרוסופט ואחרות. בד בבד נרשמה התקדמות טכנולוגית המאפשרת יצירת תכנים באופן פשוט יותר לפלטפורמת המציאות המדומה, וכל מי שידו משגת יכול לרכוש לעצמו מצלמה המאפשרת צילום ב-360 מעלות.

משקפיים, קונים מהר ואפליקציות – לא חסר

בעוד בעבור מצלמה תצטרכו להיפרד מכמה אלפי שקלים, בגזרת משקפי ה-VR יש לכם אפשרויות רבות בטווחי מחירים נוחים יותר. זה מתחיל ב-Google Cardboard, משקפי הקרטון של גוגל שתוכלו להכין בעצמכם או לרכוש בעבור כמה דולרים, אך תצטרכו לבחור בין להחזיק את המשקפיים ביד במשך השימוש או להכין ולחבר להן רצועת ראש.

בעבור יותר מכמה דולרים תוכלו להרכיב את ה-Gear VR שיצרו סמסונג וחברת אוקולוס, המגיעים עם רצועת ראש וספוג, אך מותאמים רק לשימוש עם מכשירים תומכים מבית סמסונג.

יצרנית הסלולרי LG מציעה לכם להרכיב דווקא את ה-360 VR, שאמנם עובדות אף הן רק במכשירים תומכים, אך את הסמארטפון תחברו למשקפיים באמצעות כבל (USB-C), ולא תצטרכו להדק למצח.

אם תרצו לרכוש את המשקפיים של סמסונג או של LG, לא תצטרכו ללכת רחוק – תוכלו למצוא אותם ממש כאן, בחנות של פרטנר.

אם יש לכם דווקא מכשיר של חברת וואווי (Huawei), תצטרכו להצטייד ב-Huawei VR ותיהנו משדה ראייה של 95 מעלות וסאונד ב-360 מעלות, ואם אתם לא מתחייבים ליצרנית סלולר אחת לכל החיים, אז המשקפיים שמייצרת חברת FIREFLY הם מה שאתם מחפשים.

כרגע, המשקפיים משמשים בעיקר למשחקים, ואכן בחנויות התוכן המתמחות (Google Play לגוגל וסמסונג, או חנות Oculus), תמצאו אפליקציות משחקי מציאות מדומה רבות וגם תכנים אחרים. הרשימה רק תלך ותתארך, ובינתיים נפנה את תשומת ליבכם לשתיים החביבות עלינו: הראשונה היא Within (לשעבר Vrse) שפותחה על ידי כריס מילק (ועליו בהמשך), המציגה צילומים ריאליסטיים וסרטונים בדיוניים שיכניסו אתכם לעולמות אחרים
ואפליקציית Titans of Space תדריך אתכן בין כוכבים ברחבי הפלנטה.

Titans of Space – הצצה לחלל החיצון:

באפריל השנה שחררה הרשת החברתית פייסבוק את אפליקציית Facebook Spaces בגרסת בטא, המותאמת לשימוש באוקולוס ריפט (Oculus Rift), משקפי המציאות המדומה שפותחו על-ידי Oculus VR. האפליקציה זכתה לשבחים מבחינה טכנית, והיא מאפשרת לכם לשתף סוגי מדיה שונים, לצייר ציורים מטופשים ולהפוך אותם לאמנות תלת-ממדית, להיפגש עם עד כמה חברים, ולהתחיל שיחת וידאו במסנג׳ר שתתבצע דרך האווטאר שלכם. למרות שהאפליקציה מוגבלת לבעלי אוקולוס ריפט, אתם עשויים לקבל שיחת וידאו מחבר שתתקיים דרך האווטר שלו, וכך תזכו לראות את המרחב הווירטואלי שהוא בחר או יצר כרקע.

עולם המציאות המדומה משחק תפקיד גם כאמצעי בידור, ובארץ ישנם מספר ׳מתחמי מציאות מדומה׳, בהם תוכלו לשחק ביותר מ-20 משחקים מבוססי טכנולוגיית HTC Vive וחוויות נוספות.

 

מדמים מציאות חדשה

מציאות מדומה נשמעת סקסית הרבה יותר מתעשיית הביטוח, אך זו האחרונה עושה שימוש מחקרי מעניין באפשרויות שמציעה המערכת. בארה״ב נערך מחקר שבחן איך היעדר האפשרות לדמיין את העתיד משפיע על החיסכון הפנסיוני.

המשתתפים במחקר בקבוצת הניסוי נפגשו עם גרסה ויזואלית של עצמם בשנות השבעים לחייהם, השיבו על סדרת שאלות בנושאים שונים ובצאתם מהסימולציה השיבו על סקרים בנושאים אחרים, בהם חיסכון לפנסיה. ״בכל הנוגע לתכנון לקראת שנות הפרישה, אנשים נכשלים בחיסכון של הסכום לו יזדקקו״, נכתב בהקדמה למחקר. החוקרים טוענים גם כי חוץ מביטול חשיבותו של החיסכון הפנסיוני, ישנה הערכה גבוהה יותר לתגמולים מידיים על-פני עתידיים. עם זאת, אחרי שפגשו את הגרסה המבוגרת – והווירטואלית – של עצמם, המשתתפים בקבוצת הניסוי הקצו לחיסכון הפנסיוני סכומי כסף גדולים מאוד ביחס למשתתפים בקבוצת הבקרה (שלא זכו לפגוש את האני הווירטואלי והבוגר של עצמם).

 

בדומה לפגישה עם האני המבוגר שלנו, שמובילה אותנו להקצות סכומי כסף גדולים יותר לגיל הפרישה, יש המאמינים שהמציאות המדומה יכולה לשמש ליצירת אמפתיה בין בני אדם. היוצר המוכר ביותר בתחום הוא הבמאי כריס מילק (Chris Milk) שהציג בהרצאתו ב-TED כמה סרטוני מציאות מדומה שנועדו לעורר חיבור משמעותי בין הצופים לבני אדם זרים לחלוטין ובכך לשנות את האופן שבו אנשים תופסים אחד את השני.

אחת הדוגמאות שהוצגו הוא פרויקט ״עננים מעל סידרא״, העוקב אחר חייה של פליטה סורית המתגוררת במחנה פליטים בירדן. הסרט, שנעשה בשיתוף פעולה עם האו״ם, הוקרן באירוע גיוס תרומות למען סוריה שהתקיים בכוויית וסייע לגייס 3.8 מיליארד דולר, שהם 1.2 מיליארד דולר יותר ממה שגוייס באירוע שנערך בשנה לפני-כן. אפקט דומה נרשם כשקרן החירום הבינלאומית של האומות המאוחדות לילדים (יוניצ״ף, UNICEF) הקרינה את הסרט לתורמים פוטנציאלים מארבעים מדינות שונות, כשקצב התרומות לאחר ההקרנה עמד על פי שניים מהרגיל.

פרויקטים אחרים, שנעשו על ידי אמנים, רשתות טלוויזיה ממלכתיות וארגוני זכויות אדם, ביקשו להפגיש את הצופים עם הומלסים מורעבים ברחובות, יומה של אם פלסטינית אחרי ׳צוק איתן׳, תקיפה מינית של צעירה שיכורה במסיבת קולג׳, אנשים ממוצא אתני אחר ועוד. מסתבר שהצבתו של הצופה בגוף של אדם אחר ממנו מייצרת אשליה של ׳בעלות גוף׳ (body ownership) המונעת בכוחם של מנגנונים לא-רציונליים במוח שלנו.

"אפשר לשים אותך בגוף אחר, ליצור אשליה מאוד חזקה שאתה מישהו אחר", אומר ד״ר דורון פרידמן, ראש המעבדה למציאות מתקדמת במרכז הבינתחומי בראיון לעיתון הארץ. "עצם זה שאני רואה את הגוף שלי ב–VR ונותן פקודה ליד והיא זזה – זה מספיק. יש פה כלי מדהים שעובד על מנגנונים שבעזרת אמצעי מדיה אחרים לא היה יכול לעבוד, כולל סיפור בעיתון או סרט דוקומנטרי. זה עוד יותר חזק. לא רק הבדל כמותי אלא איכותי. זה עובד אחרת מאשר דברים אחרים".

אשליה של הימצאות בעולם קיבָּרנָטי

מילון ספיר המקוון מגדיר מציאות מדומה כ״הדמיה תלת-ממדית של מציאות עם התקני חישה לתנועות העיניים, הידיים והגוף של מפעיל המחשב. אשליה של הימצאות בעולם קיבָּרנָטי. מציאות מדומה קיימת ברמות שונות – מרמות בסיסיות, בהן נוצרת הדמיה של עצם על גבי צג המחשב, ועד לרמות הגבוהות יותר, בהן נוצרת אצל המשתמש אשליה – ברמה זו או אחרת – שהוא עצמו נמצא בתוך מציאות כלשהי, שהופקה על ידי מחשב״.

ההגדרה הקלינית מדגישה את עוצמתה של המציאות המדומה – ואנחנו רק בתחילת הדרך. האם מציאות מדומה יכולה להפוך אותנו לאנשים טובים יותר ובכך לשנות את העולם? האם צפויות לנו פריצות דרך מדעיות בזכות המציאות המדומה? האם Facebook Spaces ירשם בספר דברי הימים כגימיק קצר יותר מגוגל באז או כמדיום שיחליף את הטלוויזיה, הקולנוע ואפילו את המחשב והטלפון?

והאם, כשנוכל להרגיש שאנחנו בעולם אחר לגמרי, נרצה בכלל לחזור לעולם האמיתי?

ללכת לאיבוד במציאות מדומה? או להשאיר את הראש בעולם האמיתי?