את יום העצמאות הראשון שלי, כפי שאני מכנה אותו, חגגתי בסוף שבוע ארוך בניקוסיה, בירת קפריסין. בשישי ובשבת בילינו עם חברה שמתגוררת בעיר, וביום ראשון, יום העבודה הרשמי הראשון שלי כמתרגמת חדשות לאתר תוכן, העברתי בדירה לא שלי, בעיר שלא חשבתי על קיומה עד לפני כמה חודשים. זה היה סוף שבוע נפלא, שכלל חגיגות סיום עבודתי כשכירה ושנה להיכרות עם מי שאז הייתה החברה הראשונה שלי וכיום היא שותפתי לחיים. שתי הבחירות הכי טובות שעשיתי עד כה בחיי.
ניקוסיה, קפריסין. קרדיט: shutterstock.
והדרך לא תמיד קלה. מגיל שלוש עשרה וחצי ועד גיל שלושים וקצת עבדתי כשכירה. לא שקלתי אפשרות אחרת, עד מקום העבודה האחרון שלי כמפיקה ראשית. הכרתי פרילנסרים והעסקתי כאלו בתפקידים שונים, אך מעולם לא ראיתי את הקסם הגלום בחיים אלו. רק אחרי שפגשתי את רעות (שם בדוי), שבדיוק חזרה משלושה חודשים בפירנצה, התאהבתי ברעיון של לעבוד ולטייל בעולם. החלטתי להתחיל לחפש עבודה שתאפשר לי לראות את המקומות שהיא חיה בהם יחד איתה, ולגלות מקומות חדשים. תוך שישה חודשים מצאתי את העבודה הראשונה שתשמש כעוגן כלכלי ולאחר שישה חודשים כבר יכולתי לעשות אותה בקצב מספק. עם הזמן מצאתי לקוחות חדשים, התחלתי להרוויח כסף וכשנתיים מאוחר יותר אפילו הצלחתי לצאת מהמינוס בבנק, שהיה שם מיום פתיחת החשבון.
בשנתיים האלו הספקנו לבלות כחודש בפריז, חודשיים בברלין ושבועיים בבריסל – הנסיעה הראשונה אליה הצטרפה גם שולי, הכלבה שלנו – לחזור לתל אביב לחודש, למכור את כל החפצים שלנו, לאחסן את כל הספרים שלנו, לטוס לשלושה חודשים למדריד ולטייל בדרום ובצפון ספרד, לחזור לשבועיים לתל אביב, לברוח ממנה בבהלה לניקוסיה שוב ומשם לווינה וזלצבורג, ורשה, פורטו וליסבון, מילאנו, 4 ימים בבלגרד כדי ״לאפס״ את ויזת השנגן, חזרה למילאנו לאסוף את שולי ומשם לפירנצה לשלושה חודשים – וטריאסטה, ונציה וטורינו, שבוע במילאנו וחזרה לתל אביב.
שולי במדריד
אחרי שלושה שבועות בסירה במרינה שלחוף הים התיכון, שהפכו את תחילת הביקור בארץ הקודש לכמעט נפלא, גרנו בדירה כל-כך מטונפת שלא הרשינו לשולי לדרוך על הרצפה עד שהעברנו את הניקיון היסודי ביותר שנדרשתי אליו בחיי, ועוד חודש בדירת קרקע חמודה אך רועשת להפליא במזא״ה.
משם עברנו לבלגרד, בירת סרביה, שכל-כך מצאה חן בעינינו כשבילינו בה כמה ימים עד שהחלטנו לחזור לביקור ארוך. מהותה של נוודות. רוצים גם?
גם אני רוצה
הדבר הראשון שצריך לעשות כדי להיות נווד דיגיטלי הוא למצוא עבודה מהבית (כלומר מהמחשב) שבה תוכלו להרוויח מספיק. הרבה עבודות בימינו מתרחשות בעולם הדיגיטלי וניתן לעבוד ולהרוויח כסף באינטרנט או לעבוד מהמחשב האישי. אם אתם מתכננים לבקר ביעדים מסוימים, חשבו את סכומי הכסף להם תזדקקו מבחינת אמצעי ההגעה ליעד, אפשרויות הלינה ויוקר המחיה באופן כללי. נצלו את הזמן שאתם נמצאים בארץ כדי לבנות את העסק שלכם – אל תשאירו את זה להמשך הדרך. לא משנה אם אתם מוכרים יצירות ב-Etsy, כותבים לאתרי תוכן, סטארטאפיסטים, עורכי וידאו, פסיכולוגים שנותנים שירותים בסקייפ או איזה שירות שלא תמציאו לעצמכם (שיש לו קהל וכל שדרוש כדי לבצע אותו הם מחשב ואינטרנט) – לפני שאתם אורזים מזוודה תראו שהעסק עובד ושתהיה לכם אפשרות להרוויח כסף.הפן הכלכלי הוא לא היחיד שמצריך היערכות מוקדמת. לקום בבוקר ולא ללכת לעבודה זה עניין שדורש הסתגלות, כי השחרור בהפיכה להיות אדונית לזמן של עצמך לא מגיע בבת אחת. נדרשתי ללמוד להתנהל ביעילות, להמשיך לחפש לקוחות ומהרגע שנסענו מישראל – גם להטמיע את שגרת העבודה היומיומית במנהגיה של העיר החדשה, נפלאותיה ומקורות המשיכה שלה, כמו גם בשעון המקומי שלה (שכפה עליי השכמה מוקדמת מהרגיל כדי לעמוד בזמנים לפי שעון ישראל). בכל פעם מחדש.
עוד יום במשרד
להפסיק להיות שכיר ולהתחיל להיות עצמאי, פירושו פתיחת תיק במע״מ ובמס הכנסה, הנפקת חשבוניות ודיווחים חודשיים, דו-חודשיים ושנתיים לרשויות השונות. אם תעשו מחקר מסודר בהקשר לעיסוק או העיסוקים הספציפיים שלכם, אין ספק שתדעו כל מה שאתם צריכים לדעת באופן אישי, אך אני ממליצה למצוא רואה חשבון שאפשר לסמוך עליו, כבר בתחילת התהליך. בעבור סכום כזה או אחר – עליו תתקזזו במס – הוא יפתח עבורכם את התיקים המתאימים ברשויות, יבצע הנהלת חשבונות, יגיש דו״חות למע״מ, יתעסק עם ביטוח לאומי בשמכם, יבטל לכם מקדמות מס הכנסה – או לפחות יצליח להקטין אותן, יכין לכם דו״ח שנתי וידריך אתכם בהנפקת חשבוניות ללקוחות ישראליים וזרים.
אם אתם לא בטוחים כמה מתוך זה תצליחו לעשות לבד, הכינו רשימה של כל השאלות שיש לכם, ונסו לקבוע פגישת ייעוץ או לקבל כזה מרואי חשבון שונים באמצעות המייל. זה ייתן לכם הבנה בסיסית באמצעותה תוכלו להחליט כמה מתוך ההתעסקות בניהול החשבונות אתם מעוניינים לעשות, ועל כמה אתם מוכנים לשלם. אני הוצאתי חשבוניות וקבלות באמצעות תוכנת ifreelance, שגם הנפיקה לי דו״חות מע״מ, אפשרה לי לשמור חשבוניות דיגיטליות ולהזין הוצאות מחשבוניות נייר, ואת הדו״ח השנתי והריבים עם ביטוח לאומי ומס הכנסה העדפתי להשאיר לטיפולה של רואת החשבון שלי. מבחינתי זה היה שווה את הכסף, אבל הכרתי גם כאלה שעשו את הדו״ח השנתי בעצמם.
ללמוד מניסיונם של אחרים
אי שם בתחילת המסע ראיינתי כמה מטיילי סולו לאיזו כתבת מגזין שפורסמה בערוץ התיירות במאקו. אחת מהם מבלה כבר כמה שנים טובות חצי שנה בישראל וחצי שנה במקום אחר, ולבד מרעות היא הייתה הנוודית הדיגיטלית הראשונה שהכרתי. טל ברייט בוחרת את יעד הנסיעה שלה קודם כל לפי מזג האוויר, ועדיף שיהיה אביבי. רוב הזמן היא טסה לאירופה, שם המעבר בין המדינות השונות קל יחסית, משתדלת לנסוע כל פעם למקומות אחרים, ומתכננת את הטיול שלה לאורך המסע. ״אני מעדיפה ערים בינוניות שבהן לא צריך להסתמך על תחבורה ציבורית. זה גם חוסך כסף וגם מאפשר להכיר את העיר דרך הרגליים״, מספרת ברייט בראיון – שנערך במייל כמובן. ״אני בודקת גם את יוקר המחיה באתרים כמו numbeo.com שמפרטים עלויות אופייניות של שכר דירה, ארוחה במסעדה, כרטיס אוטובוס, קילו אורז, קילו תפוחים בשוק וכדומה. כמובן שהסכומים לא תמיד לגמרי מדוייקים, אבל זה נותן אינדיקציה טובה״.
העבודה שלי כמעט תמיד מתבצעת מהדירה או המלון בהם אנחנו שוהות באותה התקופה. רעות ואני נהנות לעבוד מהבית (או המלון) ולהישאר כל היום בפיג'מה. אם הייתי יוצאת למסעות האלו לבדי, הייתי בוודאי נוהגת כמוה ומבלה חלק ניכר יותר משעות העבודה בחללי עבודה, בתי קפה, רכבות בינעירוניות ואפילו מספסל בפארק.
קח תרמיל, קח מקל
אחת הקניות הכי מבריקות שעשינו בתקופה ההיא הייתה מזוודת-תיק-גב של Mandarina Duck, כזו שניתן לשאת על כתפיים, לתלות ברצועה על הכתף או להחזיק ביד, ואינה מגיעה עם גלגלים. במקום לגרור מזוודה וכלב במעלה ובמורד המדרגות לרכבות התחתיות, מצאנו שתיק גב הופך את המסע (ואת המשא) לקל יותר.במקרים רבים זה סימן ההיכר לנוודים דיגיטליים: תיק גב עם תכולה מינימלית. ״לטוס עם תיק אחד בלי לשלוח מזוודות זה תענוג אמיתי. לרדת מהמטוס ישר לביקורת דרכונים ומשם החוצה, בלי לחכות ובלי לחשוש שאולי איבדו את המזוודה שלי זה בונוס רציני. זה גם הרבה יותר נוח בנסיעות רכבת כשלא תמיד יש מקום למטען. אני אורזת בגדים לשבוע אחד בדיוק, ודואגת להיות במקום עם מכונת כביסה לפחות פעם בשבוע. חוץ מבגדים ותיק אמבטיה, אני אורזת רק לפטופ, טלפון, מטען נייד לטלפון ואוזניות טובות״, מציינת ברייט ומוסיפה שהדבר הראשון שהיא קונה ביעד הוא כרטיס סים מקומי עם אינטרנט. כמובן, שטיפ זה הינו תלוי מקום, היות ויש יעדים מסוימים שבהם הרבה יותר פשוט וזול ללכת על חבילת גלישה בחו"ל. יש מקומות שלא ממש ערוכים למכור סים "free paid", דבר היוצר תהליך שגוזל זמן וגורם להתרוצצויות מיותרות מסוכנות לסוכנות, כאשר בסוף, בלית ברירה, נאלצים להסתמך אך ורק על אלוהי ה- WIFI במסעדות. חבילות לחו"ל בהחלט יכולות לחסוך את כאב הראש הזה.
שוטטות דיגיטלית
למי שמבקש לקבל השראה בנושא הנוודות הדיגיטלית, ממליצה ברייט על הבלוג של כריס גילבו (Chris Guillebeau), המעניק עצות עסקיות שימושיות ומראיין נוודים דיגיטליים אחרים עם סיפורים מרתקים. אתר שימושי נוסף לדבריה הוא The Digital Nomad Front Page, האוסף תכנים מבלוגים של נוודים דיגיטלים ומציינת את האגרגטור הסלקטיבי המעלה בחכתו רק פוסטים עם תוכן שימושי.על האתר Skyscanner ממליצה ברייט לא רק משום שמנוע חיפוש הטיסות והשוואת המחירים שלו הכי נוחים עבורה, אלא גם כי התכנים המתפרסמים במגזין מעניינים לטעמה.
בדידות מכנית
אם אתם חוששים מהבדידות במהלך הנדודים, זה מובן – אך לא נחוץ. מניסיונה של ברייט, ״קל להכיר אנשים כמעט בכל מקום. אני מסתכלת על הקהילות המקומיות הקיימות והסיכוי להכיר אנשים מעניינים, על-פי כמות ואיכות האירועים שמתפרסמים ב-Meetup.com וב-CouchSurfing.com״. הניסיון האישי שלי אחר לגמרי ולא כלל בדיקות מקדימות, אבל תמיד שיחקה לטובתי הכלבה – שמשכה תשומת לב בכל מקום שהגיעה אליו, ובזכותה התפתחה ידידות, לעיתים לשעה קלה ובמקרים אחרים עד היום.כשאתה נמצא לבד עולה הכורח להיטמע באוכלוסייה המקומית, עניין שנמצא בסבירות נמוכה יותר כשאתה מטייל בחברה. ההיטמעות הזו, גם אם רגעית, תהפוך את השהות שלכם ביעדים השונים ליותר עשירה. לעבוד ולטייל בעולם זה ממש לא להיות לבד. האנשים השונים שתפגשו, החוויות השונות שתעברו – הטובות וגם הרעות – יעזרו לכם להבין טוב יותר איפה אתם נהנים לגור לרגע ואיפה פחות.
ברלין, למשל, היא עיר שאנחנו מאוד אוהבות, אבל היא לא מדריד, העיר האהובה עלינו בעולם. למרות זאת, בברלין בחרנו לעצור את הנוודות הדיגיטלית בת שלוש השנים, להתחיל בהליכי הגירה ולחתום על חוזה לדירה לכמה שנים. לא עצרנו כי עייפנו או כי מיצינו, ולא התעורר בנו חשק לדירה משלנו – פשוט עייפנו מלספור ימים לוויזת התייר של שנגן. שנתיים לתוך התהליך (שש שנים נותרו לבקשה לאזרחות) אני עדיין מתגעגעת לימי המסעות, אך מעבירה את הזמן בלגדל עציצים במרפסת ולצאת להרפתקאות קצרות, במקומות חדשים וישנים כאחד.
