דאגה לילדים היא מסוג הדברים שלא נגמרים בעולם, אלא רק מתחלפים. זה מתחיל בפעוטונים ובגנים, ובדאגה איך לראשונה הם יישארו לבד בלעדינו; ממשיך למשחקים עם החברים בשכונה עם מרחקים גדולים שצריך לעבור ושלל סכנות ביניהם; וממשיך לגיל ההתבגרות עם היציאות בלילות והקושי להירדם מדאגה. ילדים הם הרבה דברים טובים, אבל ראש שקט הוא לא אחד מהם.
שירות בשם KidzGuard מנסה להקל במעט על הדאגה התמידית הזו. הוא מאפשר להורים להיות במעקב אחר המיקום של ילדיהם, להגביל את החשיפה שלהם לתכנים ואפליקציות מסוכנות, ולקבל התראה בזמן אמת על חשש לבריונות ושיימינג שהופנו נגדם. ביקשנו מאמא ומתבגר להתנסות בשירות ולספר לנו על החוויות שלהם. זה מה שיצא להם.
עדי זליכוב (אמא): ״שמחתי לגלות ששום דבר במתבגר שלי לא הפתיע אותי״
היי, זאת עדי. את ההרפתקה שלנו עם KidzGuard התחלתי בשיחה עם עילי, בן ה-12 שלי. זאת לא הייתה התחלה מבטיחה. הסברתי שאני מעוניינת להתקין אפליקציה בטלפון שלי ובטלפון שלו, שתאפשר לי לדעת מה קורה לו במהלך היום ולהיות רגועה יותר. איך אגדיר את זה בעדינות? הוא לא היה מאושר מההצעה.
המו״מ היה עיקש והתקרב מספר פעמים לפיצוץ, כל אחד מהצדדים התבצר בעמדותיו עד שהחלטתי להושיט יד לשלום ולנסות להבין מה מקור ההתנגדות העיקרי שלו. לבסוף הגענו לסוגיה הרגישה: התכתובות הפרטיות שלו. התחייבתי שלא אקרא אפילו מילה אחת מהשיחות שלו עם חברים (למרות שאני מודה שהייתי שמחה להציץ שם אפילו בחטף), וסוף סוף הקרח נשבר.
לפרטים והצטרפות ל-KidzGuard לחצו כאן>>
הפרוצדורה הטכנית הייתה נוחה ופשוטה כל כך, שאפילו לא נדרשנו להיות אחד ליד השנייה. אחרי ההתקנה בטלפון שלי שלחתי לו קישור בוואטסאפ להתקנה בזמנו הפנוי. בדרך הזו ניתן לטרגט מספר מכשירים של מספר ילדים במקביל, וכן מכשירים כמו המחשב, הטאבלט וכו׳. האפליקציה מאפשרת לחסום רשתות חברתיות או לסנן אתרי אינטרנט לפי פרופילים מוגדרים מראש (בריונות, פורנו, תוכן פוגעני, אלימות, משחקים אלימים, שופינג, סמים ועוד). כך ניתן לאזן בין הצרכים של גילאים שונים, במקרה של מספר ילדים. למשל, בן ה-12 יוכל להיכנס לאתרי קניות, אבל אחותו בת ה-7 לא.
החלק שהכניס אותי לקונפליקט בלתי אפשרי היה המידע בזמן אמת. האפליקציה מאפשרת לדעת את המיקום של הילד בכל רגע נתון, וההתמכרות לפונקציה הזאת הרבה יותר מהירה ממה שנדמה. אחרי הכל, הוא רק (אבל גם כבר) בן 12 – האם לא מגיעה לו קצת פרטיות? ובכלל, האם האובססיה הזאת לא עושה את הפעולה ההפוכה, ורק מדאיגה יותר במקום להרגיע? מצאתי את עצמי יושבת בבית קפה עם חברות ומתנתקת שוב ושוב רק כדי לבדוק איפה הוא. הילד שלי הפך בן רגע לחבילה בדואר עם קוד מעקב.
הדרך לאיזון בריא ארכה כמה ימים. בהתחלה נאלצתי להיעזר בכל עוצמות הנפש שלי כדי להניח את הטלפון בצד ולסמוך על הילד שלי. בהמשך הפעולה הזאת הפכה טבעית יותר. סיכמתי עם עצמי על גבולות ברורים: האם אני עדיין רוצה לוודא שהגיע לבריכה בשלום? בהחלט כן ; האם אני צריכה לעקוב אחרי כל תנועה שלו אל תוך המים והחוצה? ממש לא. למדתי לשחרר ולקבל את המידע שלי במנות קצובות. בסוף התהליך אפילו צחקתי קצת על אמא שביקשה שאשתף איתה את המיקום שלו כדי שתדע שהבן שלה (והחבר שלו) בסדר.
אז מה גיליתי? לשמחתי, שום דבר חדש שלא ידעתי קודם. למשל שהמתבגר שלי אוהב לגלוש ברשת ולשחק. היכולת להגביל את השימושים שלו תהיה ללא ספק אתגר כשהלימודים יתחילו שוב, אבל תקופת ההכנה הזאת עוזרת מאוד לבניית אמון. אם הוא סומך עליי שאכבד את הפרטיות שלו, הוא יצטרך לסמוך עליי גם כשהמחשב לא יהיה זמין עד שיסיים את השיעורים.
לפרטים והצטרפות ל-KidzGuard לחצו כאן>>
עילי זליכוב (בן 12.5): ״זה בטח לא נוח, אבל גם לא נורא כמו שחשבתי״
היי, זה עילי. כשאמא ביקשה ממני לכתוב על החוויה שלי עם KidzGuard על הטלפון, מאוד לא התחברתי לרעיון בהתחלה. לדעת כמה זמן אני משחק במחשב או באיזו שעה הלכתי לישון בבית של חבר בחופש הגדול? זה לא נשמע לי כמו פרטיות. אני מבין שהיא דואגת לי, אבל כמו שהיא לא רוצה שאדע מה היא והחברות שלה אומרות, ככה זה גם איתי ועם החברים שלי. הסכמתי לניסוי הזה בתנאי שהיא לא תקרא תכתובות פרטיות שלי.
להסתובב עם אפליקציה כזאת על הטלפון זה כמו להיות עם מכשיר מעקב. תפסתי את עצמי חושב פתאום על כל פעולה שאני עושה ביום. אני יודע שאומרים שפורטנייט זה ממכר, אז אם אשחק היא תתחיל לדאוג? ואם אני סתם גולל את הפיד באינסטגרם חצי שעה – זה יגרום לה לתהות מה אני עושה שם כל כך הרבה? גם אמא שלי הייתה פעם בגיל שלי, ואני לא חושב שהיא הייתה מרוצה אם אמא שלה הייתה יודעת כל כך הרבה עליה.
האמת שזה קצת הזכיר לי את האח הגדול. בהתחלה כולם הרי מאוד מודעים למצלמות, אבל אחרי כמה ימים אתה חייב לשחרר. הפסקתי לחשוב על כל פעולה שלי, ופשוט התנהגתי רגיל. שיחקתי כשרציתי לשחק והפעלתי כל אפליקציה שאני מפעיל בדרך כלל. הבנתי שאם לא תהיה לה סיבה לדאוג, בסופו של דבר היא גם תעקוב אחרי פחות.
אבל לא הכל היה לגמרי כרגיל. במהלך השבוע הזה הייתי יותר זהיר מבדרך כלל. בבריכה, למשל, חשבתי לעצמי שאולי לא כדאי לקפוץ למים, אפילו כשישנתי אצל חבר חשבתי אם היא תכעס עליי שהלכתי לישון מאוחר. אבל אני מודה שיש בזה גם משהו נוח. אני לא צריך להתקשר או לכתוב איפה אני כל הזמן. אני יכול להיות בבריכה בכיף או לשחק כדורסל, ואם היא מחפשת אותי – היא תראה אותי באפליקציה.
אז איך היה שבוע שלי? הוא לא היה נוח, אבל גם לא נורא כמו שחשבתי. אמא קיבלה את השקט הנפשי שלה ואני השתחררתי מלעדכן אותה איפה אני כל הזמן. נראה לי שבינתיים הסידור הזה מקובל עלי.
